ועכשיו החיים ! 

  ועכשיו החיים!...
''.... ירדתי מהמטוס ונשמתי את הארץ, כל כך התגעגעתי.... יצאתי החוצה, כולם מחכים לי; אבא ואמא, והאחים שלי... אמא מיד התחילה לבכות, אבא בא וחיבק. זה היה כל כך טוב.... כולם רצו לעזור לי לסחוב את התיק, עלינו לאוטו.... ועוד לפני שיצאנו מהשער של 'בן גוריון' אבא שואל... נווו, מה התוכניות שלך? .... באותו הרגע, רציתי לחזור להודו....''.

כפסיכותרפיסט, רבים מתארים בפניי את סיפורי הטיול הגדול שלהם. אני נרגש לנסות ולהבין מה הניע אותם לצאת, איך בחרו את צידתם לדרך. מדמיין את הלך יציאתם ואת ההתרחשויות שפגשו. פעמים רבות אני מבקש להבין האם השיגו את אשר בקשו. רוצה לדעת איך הם מתמודדים עם השיבה הביתה ומה הכיוון אליו הם שואפים לאור דרכם.

הם מגיעים אלי עייפים. עייפים מלנסות להסביר מה תוכניותיהם. כל מה שהם מבקשים זה שקט ועוד קצת מורטוריום לפני שהם "נכנסים לתלם".


הנתונים מצביעים על כך ששלושים אלף ישראלים, בחורים ובחורות, יוצאים מדי שנה 'לטיול הגדול' - למזרח או לדרום אמריקה. בדרך כלל חיילים משוחררים, בטווח של עד שנה לאחר שחרורם מצה"ל.
לרובם זו הפעם הראשונה שהם מקבלים החלטה משמעותית כבוגרים צעירים. לגבי עצמם. בעצמם. זה נראה כמעט ריטואל: גן, בית ספר יסודי, חטיבת ביניים, תיכון, צבא, טיול גדול.

'הטיול הגדול' שלאחר השירות הצבאי מהווה עבור צעירים רבים שאיפה, הכרזה והכרה בייחודיותם. לבחור ולעשות 'מה שאני רוצה' בחיי ועמם. במיוחד לאחר תקופת השרות הצבאי בו נאלצו למלא אחר הוראות ופקודות. זהו שלב משמעותי בתהליך ההתבגרות.

לרבים מערכות תמיכה הכוללות את משפחת המוצא וחברים קרובים מבית הספר והצבא. כמו כן גם קבוצת תמיכה משמעותית נוספת שנאספה לאורך הטיול. קבוצה השותפה לרחשי ליבו של הצעיר. פעמים רבות, קבוצת תמיכה זו מתפוגגת ברגע חזרתו של הצעיר לארץ והוא נותר עם מערכות התמיכה שמהן היה מנותק במהלך תקופת הטיול (גם אם היה עמה בקשר רציף דרך שיחות טלפון, אינטרנט וכדומה).

ברגע חזרתו של הצעיר לישראל נאלץ הוא לעיתים להתמודד עם שאלות להן אין לו תשובה. מה יבחר לעשות בחייו, במה יבחר לעסוק, מה ילמד, את מי יבחר לאהוב ולמה. שאלות אלו נותרו, מבחינתו, עלומות ומסקרנות. ברגע חזרתו לארץ הוא אפוף הדי המסע ובדרך כלל גם אדי סמים אותם נטל. כל ניסיון, אפילו קטן, לנסות ולבצע עימו משא ומתן על מנת להבין מהן תוכניותיו עשוי לעורר תרעומת, התנגדות וחוויית השתלטות על 'שטחים' אותם הצעיר כבר כבש.
מהעבר השני הוא עשוי לחוש בודד. כל מי שניצב בעבר ונחשב למערכת תמיכה עבורו, מצוי כעת בגדה ממול. עם ציפיות ושאיפות עבורו. לרוב בשלב זה הצעיר מתמודד גם עם פרידה שקיים שעות ספורות לפני כן מחוויה בלתי נשכחת.

ציפיות מערכת התמיכה מהצעיר, הציפיות של הצעיר עצמו וההתמודדות עם פרידה מצטרפות כשק על גבו בנוסף לכל מי שהצעיר היה טרם המסע הגדול, על כוחותיו וחולשותיו.


הטיול הגדול אינו מסתיים בחזרה לארץ. הוא נמשך מספר חודשים לאחר מכן. באיטיות רבה (ולעיתים אף בחרדה) מתחילות לפעפע שאלות בנוגע לעתידו ותוכניותיו. זמן זה יכול להראות כנצח הן עבור הצעיר והן עבור סביבתו.

בעולמנו הנוכחי בו 'פס רחב' של בחירות אפשריות, נדמה שמאד מורכב לעמוד ולהצהיר על כוונות.
הצעד הראשון מכבש המטוס אותו עושה הצעיר, מהווה ציון הדרך בו מצהיר הצעיר על כוונתו לצאת למסע הגדול השני - החיים. מאותו רגע ואילך יעשה ויפעל לחיות את חייו כמיטב יכולתו, הוא יתמודד עם בחירותיו ואפשר שגם יחליף ויגוון אותן. 


פאולו קואלו מתאר בספרו את מסעו אחר חרבו. החרב שאיבד בשל יוהרה והמסע הארוך והמפרך שנגזר עליו עד אשר יוכל להיות ראוי לה. בדומה לקואלו, כך גם הצעיר מצפה לשמר את מקומן של הבחירות העצמיות והייחודיות שלו. כמוהו הוא מגלה כי חרבו אינה נמסרת לו, אלא דרך ארוכה ומפרכת יצטרך לעבור לפני שיזכה לעמוד מולה שוב



גיורא בלטר